פסק-דין בתיק תא"מ 9289-03-11

מבוא

1. בפניי תביעת שיבוב בסכום של 12,741 ש"ח, אשר הוגשה בהליך של סדר דין מהיר, בגין   נזקים שנגרמו לרכב המבוטח על ידי התובעת, (להלן- "הרכב המבוטח"), בשל קריסת ענף של עץ על הרכב שאירעה 14.7.09 (להלן- "התאונה").
2. הסכום שנתבע בכתב התביעה הינו הסכום שאותו שילמה התובעת למבוטח בשל הנזק בסך 10,555 ש"ח וכן תשלום שכר טרחת שמאי בסך של 443 ש"ח בתוספת הצמדי הפרשה וריבית נכון ליום הגשת התביעה בסך 1,743 ש"ח.
3. בתחילה הוגשה תביעה רק כנגד נציגות הבית המשותף וביום 4.12.11 תוקן כתב התביעה ועיריית ירושלים הוספה כנתבעת 2. ביום 18.7.12 נמחקה התביעה נגד נתבעת 2, ללא צו להוצאות, בהתאם לבקשה מוסכמת שהוגשה על ידי התובעת ונתבעת 2.
4. הצדדים אינם חלוקים באשר לנסיבות התאונה ועל כך שהעץ שנפל היה נטוע בחצריה של הנתבעת. הנתבעת אף לא חלקה על כך שהתובעת שילמה לבעלת הרכב המבוטח את התשלום המגיע לה מכוח הפוליסה. המחלוקת בין הצדדים הינה בדבר האחריות בלבד.
5. אקדים ואציין שלאחר עיון בטענות הצדדים ובראיותיהם מצאתי שהתביעה לא הוכחה ועל כן יש לדחותה.
6. נימוקי פסק הדין יובאו בתמצית כמצוות תקנה  214 ט"ז ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.

גרסת התובעת

7.       בכתב התביעה טענה התובעת שהתאונה אירעה בשעה שהרכב המבוטח ביצע פניית פרסה ברחוב המייסדים 1 בירושלים וניזוק מנפילת ענף של עץ השתול בחצרה של הנתבעת וכפוף לאחריותה.

8.       לטענת התובעת התאונה אירעה בשל רשלנות הנתבעת שלא תחזקה את ענפי העץ או גזמה אותם, ולא נקטה בכל אמצעי הזהירות הנדרשים על מנת להבטיח את תקינותו של העץ ואת בטיחותו.

9.       לכתב התביעה צורפו המסמכים הבאים: פוליסת הביטוח, טופס הודעה של המבוטח, חו"ד שמאי, תצלומי הנזק, ודו"ח תשלומים. בהודעה של המבוטח לחברת הביטוח, תיארה המבוטחת את נסיבות התאונה: " במהלך פניית פרסה ניתק ענף גדול מעץ שהיה בצדי הכביש ונפל לאורך הרכב, ניפץ את השמשה, ועיקם את מכסה המנוע והגג של הרכב.". בחוות דעתו העריך השמאי, יובל עופר, את הנזק בסך של 10,024 ש"ח וקבע כי ערכו של הרכב ירד ב - 10%.

10.   במהלך הדיון שהתקיים בפני ביום 29.10.12 טען ב"כ התובעת כי אין מחלוקת בנוגע לנסיבות האירוע. ב"כ התובעת טען שסעיף 41 ל פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") חל במקרה זה ולפיכך נטל ההוכחה עובר לכתפי הנתבעת. ב"כ התובעת ציין כי הנתבעת לא הביאה שום עד מקצועי מטעמה ולא חוות דעת מקצועית להוכיח שלא התרשלה (עמ' 2 שורות 3-7).

11.   עוד טען ב"כ התובעת כי לא מדובר בכוח עליון - כאשר הפסיקה דנה בעניין כוח עליון מדובר ברוח חזקה, ברד וכדומה ואילו בענייננו אירעה התאונה בחודש יולי, כאשר מזג האוויר בחוץ היה חם. (עמ' 4 שורות 31-32).

גרסת הנתבעת

12. הנתבעת, טענה כי יש לדחות את התביעה. לטענתה מטופלת גינת הבית המשותף על ידי גנן באופן קבוע, והוא לא זיהה בעיות עם העץ, אף לא דיווח עליהן. עוד הוסיפה הנתבעת וטענה כי עיריית ירושלים וחברת החשמל נוהגות לבדוק את העצים ולגזום אותם לפי הצורך - והנתבעת לא קיבלה מהם, מעולם, התראה על בעיה הקיימת באחד מהעצים הנמצאים בגינה. הנתבעת טענה שמדובר בכוח עליון שלא היה ניתן לצפותו או לשלוט עליו.
13. בדיון שהתקיים ביום 29.10.12 חזר  נציג הנתבעת וטען כי הנתבעת מטפלת בגינה באמצעות גנן, וכי הטיפול הוא אינטרס של כל הדיירים  (עמ' 2 שורה 10). עוד טען כי העץ שממנו נפל הענף הוא עץ בריא ומצבו טוב. לטענת נציג הנתבעת נטל ההוכחה הוא על כתפי התובעת והיא לא עמדה בו - לא הוצגה כל אסמכתא או חו"ד מומחה. הנציג צירף פסקי דין שלטענתו תומכים בכך שמדובר בכוח עליון.

דיון והכרעה

14.   לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, ושמעתי את הראיות וטיעוני הצדדים,  מצאתי שיש לדחות את התביעה כיון שהיא לא הוכחה .

15.   כאמור, הנתבעת אינה חולקת על כך שהעץ נטוע בחצרה וכי מדובר בשטח פרטי. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות.